ככל שעדיף שהתסריט שאתם מגישים להערכה יהיה מקורי, כך רצוי שהפורמט יהיה הכי סטנדרטי. למה זה כל כך חשוב לדעת להגיש תסריט ומהם תשעת העקרונות למגיש ולמגישה.

כפי שכתבנו בכתבה שלעיל "לא קל לכתוב תסריט". מתברר שגם לא קל לקרוא תסריט. עליכם
לזכור שקריאת תסריט שונה מאד מהקריאה המקובלת יותר של ספרות:

• קורא התסריט אינו קורא יצירה ספרותית הבנויה למשוך ולרתק את הקורא אלא מסמך טקסט
  שהתאורים שבו אמורים להיות יבשים וטכניים. השפה שהיא חומר הגלם האמנותי של הסופר,
  הינה אמצעי טכני לתסריטאי.
• קורא התסריט אינו אמור להעריך את היצירה הכתובה המונחת לפניו, אלא להעריך את
  הפוטנציאל שלה להפוך ליצירה אור קולית. במילים אחרות הוא צריך לראות את הסרט בעת
  קריאת התסריט.
• קולנוע הוא אמנות שיש בה משקל חשוב למקצב. קורא התסריט צריך לקבל את תחושת חלוף
  הזמן והקצב הקרובה ביותר לזו של הצופה.
• קורא התסריט אינו קורא להנאתו אלא כעבודה (למרות שזה לא אומר שהוא לא יכול להנות
  מהקריאה). לעיתים קרובות הוא צריך לקרוא תסריטים רבים בזמן קצר.

לכן, כשאתם מגישים תסריט שהשקעתם בו עבודה רבה וזמן רב, משתלם מאד להשקיע את הזמן
הקצר שנדרש לצורך הגשתו הראויה. זכרו שאם הקורא לא מצליח להבין את מהלך הסרט - זו
בעיה שלכם ולא שלו! העקרונות שמצוינים להלן מתייחסים לעיצוב ולצד הטכני של הגשת
התסריט ולא לצד המקצועי יצירתי. יחד עם זאת, הקפדה על הכללים תחשוף בפניכם את
החולשות בהעברת המידע בתסריט ותאלץ אתכם לעיתים למצוא פתרונות יצירתיים שיתרמו
לאיכותו של התסריט.

התייחסנו בטיפים ל"קורא" התסריט לעומת "צופה" הסרט – מטרתנו לקרב אותם במידת האפשר.

1. פורמט, פורמט ושוב פורמט.

פורמט נכון הוא הדרך היחידה להמחיש לקורא את המקצב של הסרט. גם אם הכלל של עמוד =
דקה (או דקה ורבע בעברית) לא פועל תמיד, הפורמט הוא נקודת האחיזה הטובה ביותר לקבלת
תחושה על משכי זמן של סצנות.
הרווח שבין פסקת דיאלוג לבין שם הדמות הבאה, לבין פסקת הדיאלוג הבאה ממחיש את
הפאוזה שבין רפליקה לרפליקה. השוליים הרחבים של הדיאלוג אינם נותנים הרבה מקום ללהג
מיותר ומבליטים מיד טקסטים ארוכים מדי. הכותרת "פנים. מקום – יום" ממקמת אותנו
בעולם הפיסי של הסרט – סרט תמיד קורה במקום כל שהוא בזמן כל שהוא ולא רק במוחו
הקודח ובהגיגיו של הכותב. קורא התסריט המיומן (במיוחד אם התנסה בצפיה בסרטים אחרי
או לפני שקרא את התסריט שלהם) רואה מיד בעיני רוחו את הסרט.
פורמט התסריט הוא סוג של שפה ויזואלית – נקודת ממשק גרפית בין המדיום של הטקסט
למדיום האור קולי. לא בכדי שקרוב למאה שנה של שינויים טכנולוגיים לא שינו כהוא זה
את הפורמט שהתגבש בימי מכונת הכתיבה – הוא פשוט ונכון.
השתמשו בפורמט מהרגע הראשון שבו אתם כותבים את התסריט – זה יעזור גם לכם.

2. מה שלא נראה או נשמע, לא נכתב.

אנו עסקינן בקול-נוע – קולות ותמונות. אם הטקסט שלכם מורכב מדי, שובו ובדקו אותו,
תיאור תמונה הוא תמיד פשוט. השפה הופכת מורכבת כשאנו מתארים רעיונות או רגשות ולאלה
אין כניסה לטקסט של התסריט (הם כמובן אמורים להיות נוכחים בתסריט הטוב בכל רגע
ורגע, אבל לא בטקסט). אל תסבירו, אל תתנצלו – אם משהו לא ברור, טפלו בו בכלים של
תסריט.

3. תארו רק מה שהכרחי

תמונה שווה אלף מילים, אבל בתסריט מומלץ להוריד 990 מהם... אין סוף לפירוט שבו אפשר
לתאר תמונה. אם אתם חושבים שתאור של תמונה מסוימת חייב להיות מפורט – פרטו, אם הצבע
של המכנסיים ושל החולצה קריטי, ציינו אותו, אבל צריכה להיות לזה סיבה מאד טובה. אל
תהפכו את זה להרגל ואל תתאהבו בתיאורים. כל תאור מפורט מדי מעכב את הקורא וכמוהו
כהפרעה לצופה והסחת דעת בזמן הצפיה בסרט. תנו לבמאי ולצוות האמנותי לעשות את עבודתם.

4. הכרת הדמות באמצעות דיאלוג, תמונה או פעולה בלבד

הכירו לקורא את הדמות שלכם בהדרגה, יחד עם ההכרה של הדמות לצופה. אל תכתבו בתסריט
פרטים על הדמות שהצופה אינו יכול לדעת אותם "יונתן, סטודנט ירושלמי שמאלני רדיקלי
ועריק מצה"ל" – לא טוב. מצאו דרך להעביר את המידע בתסריט.
התערבות יחידה שלכם הנדרשת כדי לסייע לקורא: יש להדגיש את שם הדמות כאשר הדמות
מופיעה בפעם הראשונה בתסריט. עקרון זה בא להמחיש לקורא את אותה בולטות שנחוות על
ידי הצופה, בעת הופעה ראשונה של דמות (תחשבו מבחינה זו גם על הכניסה הראשונה של
שחקן לבמת התאטרון).

5. אל תגלו לקורא לפני שאתם מגלים לצופה

טיימינג – זה מה שצריך בחיים, וגם בתסריט. הכתיבה אינה מקבילה במאה אחוז לתמונה
ואתם עלולים להסגיר לקורא הפתעות לפני שהגיע זמנן בתסריט. אם דמות מסוימת נכנסת
לחדר, והצופה עדיין לא יודע מי היא אל תתנו לקורא לדעת. "יוסי פותח את הדלת, נשמעים
צעדים יונתן מביט אך אינו מצליח לזהות. כאשר הוא מזהה הוא נרתע" –לא טוב, "קול של
דלת נפתחת, צעדים, יונתן מתאמץ להביט, לפתע נרתע לאחור, המצלמה מגלה את יוסי" –
טוב.

6. אל תנסו להקסים או להרשים את הקורא, אלא רק את הצופה

אתם עלולים להתפתות ולהשתמש בכשרון הכתיבה שלכם: כתיבה חיננית, עם הערות ציניות
שמיועדת לסייע לקורא לצלוח את התאורים היבשים מפריעה לקורא להתרשם מהתסריט וגורמת
נזק. תתאפקו או עשו הסבה לספרות יפה.

7. אל תעמיסו מונחים מקצועיים

אמרנו כתיבה טכנית ואתם עלולים ללכת עם זה עד הסוף כולל zoom in ו- out ו – close
up ואפילו over the shoulder. מיותר, מזיק. יש לזכור שקורא התסריט אמנם אמור לראות
בעיני רוחו את הסרט, אך זוהי הדמיה בקווים כללים, תנועות מצלמה אינן חלק מהדמיון
האנושי. מרבית המונחים הטכניים מיועדים לשלב הבימוי והם חלק מההבעה האמנותית של
הבמאי, שגם הוא, מה לעשות, היוצר של הסרט. כמו בכל העקרונות, גם בזה יש מקום
לחריגים ולשיקול דעת.

8. סיימתם. שובו וקראו ונקו כל מה שמיותר.

גם אם הקפדתם במהלך הכתיבה על יישום כל העקרונות שלעיל, שובו וסרקו את התסריט
ב"מסרק כינים" לפני ההגשה. תופתעו לגלות שב"סערת הכתיבה" עברתם לא אחת על העקרונות
ועתה הזמן לנקות.

9. הוסיפו רשימת דמויות

לכאורה, העצה סותרת את העקרונות שציינו. דהיינו אל תוסיף לקורא את מה שאין לצופה,
אבל רק לכאורה.
לכל תסריט המוגש להערכה יש להוסיף דף מקדים ובו רשימת הדמויות. לכל דמות יש לציין
שם, גיל, מין ויחס לדמות אחרת בתסריט (למשל אח של, בוס של וכיו"ב) וכן תאור של
הדמות באורך מקסימלי של שורה. מדובר במסמך שהוא מחוץ לתסריט ובא למנוע מהקורא "ללכת
לאיבוד" בעת קריאת התסריט. לצופה קל לזהות את הדמויות הנכנסות ויוצאות מהסצנה
(אפילו אם אינו זוכר שם של דמות זו או אחרת), לעומת הקורא שאינו רואה אותן וזקוק
לנקודת התייחסות.

כל העקרונות שציינו מתייחסים לתסריט השלם ואינם מתייחסים לטריטמנט וסינופסיס – אלה
מסמכים המוגשים לפני או בצד הגשת התסריט ועליהם חלים כללים הרבה פחות נוקשים.
סינופסיס הינו הצהרת כוונת ומותר לכם להתפייט קצת ולתאר את חלומכם, טריטמנט הינו
מסמך המפרט את עלילת התסריט ומותר לכם להיות שם הרבה יותר "סיפוריים", בקיצור, מותר קצת "להתפרע".

אחרי כל זה אני מבקש לא לשלוח אלי מכתבי תלונה כגון "עשיתי כל מה שכתוב ובכל זאת לא
קבלו את התסריט שלי". מה לעשות, קיום עקרונות אלה חשוב ומועיל, אך אינו תחליף
לכישרון האמנותי ולשליטה באומנות של כתיבת התסריט. יחד עם זאת, גם המאמץ שנדרש
להגשה נכונה של תסריט בטל בששים לעומת המאמץ להביא לעולם תסריט טוב.